החלטה בתיק ב"ל 25965-08-11

1.         התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל כ"פגיעה בעבודה", ותביעה זו הוכרה עקרונית ע"י הנתבע, בהחלטתו מ-25.4.07.

יחד עם זאת, באותה החלטה, הודיע הנתבע לתובע, כי תביעתו להכיר בטנטון ממנו הוא סובל, לטענתו, כ"פגיעה בעבודה" נדחית, מאחר ולא מתקיים לגביו התנאי הקבוע בסעיף 84א'(ב)(3) לחוק.

על החלטה זו של הנתבע מ-25.4.07 לא הוגשה תביעה לבית הדין.

2.         בתאריך 1.12.10 הגיש התובע תביעה נוספת למוסד לביטוח לאומי להכיר בהחמרה במצב הטנטון ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה".

הנתבע במכתבו מיום 8.3.11 דחה את תביעת התובע בנימוק, כי כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, כך שלא מתמלאים בסעיף 84א'(ב)(1) לחוק.

הנתבע הוסיף וטען, במעמד הדיון בתיק, כי גם לא חלה החמרה בשמיעה עצמה של התובע (ולא רק בטנטון), בהשוואה לתקופה הקודמת שהוכרה, כך שההחמרה הינה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור.

3.         הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה באשר לתשתית העובדתית, וכן הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי מטעמו.

4.         ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

            א.         התובע יליד 11/1950;

            ב.         התובע עבד בתקופה מ-12/1970 ועד 1/2012 בחשיפה לרשע, כמשמעותו בחוק.

עבודת התובע בחשיפה לרעש מזיק היתה למשך 6 ימי עבודה בשבוע;

ג.          תביעתו הראשונה של התובע להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון, הוגשה לנתבע ב-17.8.06.

            תביעתו השניה של התובע להכרה בהחמרה במצב הטנטון, הוגשה לנתבע ב-1.12.10.

5.         הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה -

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה -

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);